שמי אחינעם נחום, ילידת 1977, נשואה פלוס חמישה ילדים ונכדה.
מתגוררת בכפר מימון, ועוסקת בהוראת קולנוע בבתי ספר תיכוניים בנגב. למדתי הוראת תקשורת וקולנוע במכללת 'אורות ישראל' באלקנה ותואר שני בקולנוע, במכללת ספיר בשער הנגב.
בקיץ 2005, רגע לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות לפינוי תושבי גוש קטיף, חזרתי עם משפחתי לכפר מימון לאחר ארבע שנות שליחות קהילתית בארצות הברית. חזרנו לימים סוערים וכואבים. אחי גר עם משפחתו בכפר דרום שבגוש קטיף. ההורים והאחים שלי היו מגויסים לתמוך בו ובמשפחתו בתקופה הקשה בה 'חרב הגירוש' היתה מונחת על צווארם.
ליבי באותם ימים היה בגוש קטיף, המקום שהיה לי כבית שני בילדותי, אבל הראש היה טרוד בארגון ביתנו והתמקמות בארץ עם שלוש בנות. הרצון להיות בגוש קטיף – לתמוך, לנשום את הים, האווירה, המקומות והאנשים שאליהם הייתי מחוברת – התנגש עם העיסוק של קניית רהיטים, שיפוץ, ניקיון וארגון הבית. בה בעת שהרסו את בית אחי יחד עם הגוש שכל כך אהבתי, נכנסנו לביתנו החדש בכפר מימון.
תחושות אלו הולידו את הרצון ליצור סרט המספר על המקום שלי בתקופה זו. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לנו ולעוד רבים אחרים בגרסאות שונות.
במפגש אני מספרת על יצירת הסרט, על האמונה, על המקום בו הייתי ובו אני עכשיו.